הם הגיעו בבוקר לתערוכה. דקות לאחר הפתיחה. המבקרים הראשונים שלי לאותו יום. זוג מבוגרים. מבוגרים מאד. בעצם הוא הגיע ראשון. הספיק להחליף איתי כמה מילים והתלהב מאָבָּגָדָה עם המילה "סבתא" שהיתה תלויה על קיר התצוגה. הוא קרא לה: "בואי ___, תראי! את זה אני קונה לך "
היא : "למה?"
הוא:"כי יש לך יום הולדת מחר"
היא: 'אבל למה את המילה הזאת?"
הוא:"למה? את לא סבתא?!"
אני מנסה ברגישות: "אתה לא רואה שהיא צעירה?!, אולי מילה אחרת?"
הוא כל כך אהב את התמונה של המילה "סבתא" היא פחות. הצעתי תמונה עם שם, היא אהבה ושמה היה קצר יותר..
הם דפדפו בקטלוג האותיות, היא הראתה לו אותיות שהיא אוהבת והלכה להסתובב. הוא קנה וסיכמנו שיחזרו לאסוף. בהמשך, כשהיו הרבה מתעניינים והדוכן שלנו התמלא באנשים, הוא הופיע לאסוף את המתנה לאהובתו. הראה לכל הנוכחים בגאווה את התמונה עם שמה. "תראו מה קניתי לה במתנה. יש לה מחר יום הולדת. היא בכלל לא יודעת מזה. מחר היא תראה את זה תלוי במטבח" כל הנוכחים התלהבו מהמתנה, ממנו ומהאהבה בעיניו.
הזוג המקסים הזה כל כך נגע לליבי. אהבה גדולה נכחה שם איתם. כזאת שרואים שהיא שם כבר שנים ובכל זאת לרגע נדמו לי כזוג צעיר.
אז אם במקרה תראו אצל סבא וסבתא שלכם תמונה חדשה במטבח, כזאת עם שמה הקצר – תדעו שיש ביניהם אהבה גדולה!
* כדי לשמור על פרטיותם לא תראו את השם שקנה אלא אָבָּגָדָה עם המילה סבתא. מכאן הכל התחיל.