לא פופולארי למות כשיש מלחמה
ולא מהמלחמה..
אבל איבדתי את אמא שלי האהובה, במפתיע, בחודשים האחרונים.
אמא שלי היתה האישה הכי בריאה שהכרתי. ולמרות הגיל, עד לא מזמן, לא נזקקה לתרופות
מאמא שלי ינקתי את היצירתיות והיא העניקה לי גם את המרחב ואת אפשרות ליצור.
מאז שהייתי קטנה אני זוכרת הליכות משותפות לחנות המקומית לחומרי יצירה שהיתה בבני ברק של ילדותי, קראו לה "מלאכת מחשבת". היינו הולכות לשם מידי פעם להצטייד. החנות היתה איכותית ולא זולה, וגם המוצרים הפשוטים שלא היינו צריכות אותם בסטנדרט גבוה לא היו זולים. לא היו אז חנויות סטוק (לטוב ולרע)
כשהינו ילדים אמא שלי לא היתה צריכה הרבה כדי להפוך עבורנו את העולם לקסום
השדה ליד הבית שלנו בבני ברק הפך בזכותה לגן עדן של ילדות עולם שלם של סביונים ושאר פרחים וציפורים ,והיא לימדה אותנו את השמות שלהם עוד כשהיינו קטנים ממש
גם בדירה בבניין, בשכונה צפופה, תמיד הצליחה למצוא עבורנו חלקת אדמה קטנטנה ולהפוך אותה לגינת ירק
מאמא שלי קיבלתי את האהבה לטבע ועד היום חוץ מתמונות של הילדים שהייתי שולחת לה, כמו שתמיד שולחים לסבתות, אני הייתי שולחת לה גם תמונות של הפרחים והפירות בגינה שלי בכל עונה.
אמא שלי בעיקר האמינה בנו ועודדה אותנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים
היי שלום ציפור נדירה
ותמיד,
בכל עלה, בכל ניצן
וכל פרי שיבשיל – אזכר בך
*בתמונה: אמא שלי מחזיקה בגאווה אָבָּגָדָה עם המילה סבתא, אי שם בתחילת הדרך, כשההורים שלי באו לפרגן לי בתערוכה במרכז הירידים